יעל בן שלום, הגולשים, 2024, פסטל על נייר, דיפטיך 280/100 ס״מ
צילום: יובל חי
'מכסה את האין בציפורים' היא התערוכה האחת עשרה בשנת התערוכות 2024-2025 המורכבת כולה מתערוכות המתייחסות לתמה בין השמשות: סוף - סף - מוסף. העת הנוכחית מתאפיינת בתחושה של דחיפות שעלולה להוביל לחד-מימדיות, אולם היא גם מזמנת התייחסות מורכבת ו"מולטי-פוקלית". לא ניתן לדבר על ההווה מבלי להתחשב בעבר ולבנות את העתיד.
סוף: תחושת הסוף הקרב שורה באוויר, הגבולות נחצו, סדרי העולם התהפכו, הנחות שהיו אקסיומות מוטלות כעת בספק, המובן מאליו אינו מובן עוד. מהו טוב ומהו רע? כיצד ניתן להבדיל? המילה "סוף" מסמנת את החלק הגומר, הנקודה בה הדבר חדל להתקיים.
סף: הסף הוא שער, פתח שחייבים לעבור דרכו במאבק להחזרת המשמעות, הטעם ואמות המידה. כדי להחלים צריך להסכים לשהות במרחב הסיפי, בחורבן ובאי-ידיעה, להסכים לפגוש באובדן, בפשרה ובהשתנות. להתחכך בקצוות, לטעום את האפר.
מוסף: השהייה בתוך תחושת החידלון, החרדה והאימה מאפשרת, בסופו של דבר, נביטת תקווה. מתוך התבוססות במקומות נמוכים, סדוקים ושבורים, מתוך המחלה, הפרידה, האובדן וקריסת המערכות, נובט זרע שמפיח חיים חדשים בתודעה ובגוף ומסייע באיתור הכוחות הגלומים בהם.
בתערוכת היחיד ׳מכסה את האין בציפורים׳ֿ, ששמה לקוח מתוך שירה של המשוררת זלדה "אתה שותק אליי", מציגה יעל בן שלום עבודות חדשות. העבודות מזמינות מעבר דרך שכבות גלויות אל חלקים בתודעה שמצויים מעבר לשפה ולדימוי, מופיעים כחוויות גולמיות, פרדוקסליות ולעיתים מטרידות. היצירות הן שלב נוסף בעיסוק המתמשך של האמנית במתח שבין הממשי-גלוי לבין הממשי הסמוי מן העין. הרובד הסמוי נשלט על-ידי ההיגיון הרגשי ושורר בו חוסר ידיעה. מרכיבים אלה אינם ניתנים לייצוג ברור.[1]
יעל בן שלום, צבי לבן, 2024, פסטל על נייר, 100/70 ס״מ
צילום: יובל חי
התערוכה כוללת ציורים מהשנה האחרונה ומציעה פרשנות ייחודית לקיום העכשווי במרחב הפיזי והנפשי בו אנו חיים. בעבודות חוזר מוטיב של התפרקות העולם הגשמי לדימויים המצויים על סף ההפשטה; בציור "צבי לבן" מופיע הצבי במרכז הקומפוזיציה באופן ברור וממוקד, בעוד שלמרגלותיו ניצבות שתי דמויות אנושיות מעורפלות הנראות ככלואות בתוך זכוכית. הדימוי מזמין לחשיבה על מקומו של הפרט בחברה מנוכרת ולא יציבה, שהערכים והזהות שלה עומדים לבחינה מתמדת.
בציור "נוף אכול" מופיע סוס יוצא דופן, אשר נדמה ש"אכל" את הנוף שסביבו, שואב את עיני המתבונן אל תוך נוף פיוטי וסוריאליסטי שנמצא בקיבתו. בציור "מסלול", אבן בראשיתית המגיחה מן החלל, מהדהדת, נושמת ומאירה ריק שחור. האבן עטופה בוורידים ונימים עדינים המעניקים לה תחושת חיים, כאשר היא נראית כמרחפת בתוך האינסוף. תחושת הריחוף חוזרת בציור הנושא את שם התערוכה ומציג דמות הניצבת על פי תהום, כשלהקת ציפורים חוצה את החלל. נוכחות ההפכים של עומק התהום ולהקת הציפורים מרעידה את הקיום השברירי ומניחה, שוב, את החיים על מפתן הלא נודע.
טכניקת הציור של בן שלום, המשלבת שכבות שקופות וערפיליות של חומר על מצע שחור, יוצרת אפקט אטמוספרי וחווייה המותחת את הגבולות שבין החומר לרוח ומעצימה את התחושה הכללית של ניכור וחיפוש אחר משמעות.
יעל בן שלום, חיבוק, 2024, פסטל וגרפיט על נייר, 100/70 ס״מ
צילום: יובל חי
על האמנית והאוצרת:
יעל בן שלום אמנית רב-תחומית, בעלת תואר שני באמנויות (M.F.A) בהצטיינות יתרה מבצלאל, אקדמיה לאמנות ועיצוב, ותואר ראשון באמנות וחינוך בהצטיינות מהמדרשה לאמנות במכללת בית ברל. בנוסף, בעלת תואר ראשון במשפטים מהאוניברסיטה העברית בירושלים. עבודותיה הוצגו בתערוכות יחיד וקבוצתיות בארץ ובעולם, בהן התערוכות ״Falling Up״ בגלריה 4 בתל אביב (2020) ו"בואה" בגלריה על הצוק בנתניה (2014). עבודתה נוגעת בנושאים כמו טרנספורמציה והתהוות מתוך מחקר של דינמיקות של תנועה ומעבר בין מרחבי תודעה שונים.
ייני אהרן יוצרת רב תחומית, אוצרת ומנחה. בוגרת החוג לפילוסופיה באוניברסיטת בן גוריון בהצטיינות יתרה. אוצרת מוסמכת של משרד התרבות מטעם ׳הבית לאמנות ישראלית׳ תל אביב. לומדת ומנחה בבית המדרש ׳זהר חי׳ בירושלים. מייסדת ואוצרת גלריה ׳רשותה׳ בבית רשות הרבים בירושלים, ותערוכות במסגרת הביאנלה של ירושלים.
[1] 'הממשי הסמוי מן העין' הוא מושג שטבע ז'אק לאקאן, ומתייחס להיעדר שנמצא מעבר למישור הסימבולי של השפה. הוא ידוע ובלתי ידוע כאחד ואינו ניתן לסיווג בקטגוריות המוכרות.
כתובת הגלריה:
שביל המרץ 6, קריית המלאכה, תל אביב
שעות פתיחה: ד' 10:00-14:00, ה' 20:00-16:00,
שישי ושבת 14:00-10:00
https://www.alfredinstitute.org/