העבודות בתערוכת הקיץ, חלקן חדשות ואחרות שטרם הוצגו, אינן מתעלמות מהמציאות כאן ועכשיו, ואינן מבקשות בהכרח לעסוק בה או להגיב לה. השבר נוכח בהן גם אם לא באופן מודע, וקריאת אמנות בעת הזו ממילא מושפעת מרוח התקופה. מכלול העבודות המוצגות משקף דיסוננס השוכן בפער שבין דבקות בשגרה יצרנית לבין ייאוש משתק; בין התכנסות פנימה לבין כאוס בחוץ; בין הרגיל למנוּרמל.