הדימוי האנטומי של הלב האנושי היה המפתח לתערוכה זו, כמוקד המפעיל את זרימת החיים בגוף וכמרכז פיזי וסימבולי לקיום הגשמי. אולם שדה התוכן הלך והתרחב מן הלב אל מערכות הנשימה וכלי הדם, ומן המערכות הפיזיות אל מצבי נפש המתבטאים בשאיפה ונשיפה, נשימה וחסימה. לתערוכה לֹא בַּשְּׁאִיפָה, כִּי אִם בְּמוֹרַד הַנְּשִׁיפָה, הלך-רוח (state of mind) נוכח ומשותף. שמה מובא מן השורה הפותחת בשיר 'נשימה'* של אגי משעול.