בתערוכתו "חיטין" ציקי אייזנברג ממשיך לחקור היבטים של כוח, פגיעות והישרדות דרך העיסוק בגוף וזהות גברית. על ידי פעולות צילומיות ואסמבלאז'ים של חפצים נטושים, הוא משתמש בקרב קרני חיטין ותבוסת הצלבנים כמשל רב-שכבתי המשקף את קריסתם של מבנים אישיים, פוליטיים וגיאוגרפיים בני זמננו; קריסה, שאינה רק נרטיב היסטורי אלא מצב קיומי מתמשך.