החולשה הנוסטלגית של האמן רועי קורן למערך החינוך של ימי ילדותו ונעוריו היא הטריגר לאקט אובססיבי מלא געגוע ונחמה, ללא שמץ של ציניות. בתערוכה זו (כהמשך לזו הקודמת 'היינו גחליליות' בה האמן עסק באחידות קבוצת חברי הכיתה), קורן מוליך בשנית את הצופה אל מנהרת הזמן של מערכת החינוך הישראלית-לאומית של שנות 60-70 של המאה ה-20. והפעם הוא מנגיש לנו את מאגר הידע של בני הנוער מהתקופה – 'אנציקלופדיה תרבות לנוער משנת תשכ"ב (1962)