בתערוכת היחיד שלה בוחנת דפנה טלמון את מהות הקשר בין בעל החיים לאדם, בין חיית מחמד לאדם שלה. אנחנו יכולים להישבע שאנחנו אוהבים את הכלבים שלנו כמו הילדים שלנו, אבל כל פעולה איתם מנכיחה את היררכיית היחסים הקיימת בינינו לבינם. טלמון רוצה לעטות עליה פרווה. אולי להיות קצת כמו כלב. היא טווה פרווה, שאותה אספה ממספרות כלבים*, באופן עמלני וסיזיפי לצמר כלבים וממנו יצרה באמצעים מסורתיים מרבדי פרווה.