מרב אישה - דליה לביא
ספר זה, הינו אוסף של יצירות אומנות: שירים, ציורים ופסלים של האומנית דליה לביא.
בשלל יצירותיה מבטאת דליה, מסע של חיים רצופים, באהבות, אכזבות, התמודדויות, הצלחות ותובנות. המון חם, המון רגש, עידוד וניתוב כוחות, לחיים פוריים ומופלאים, לכל אשה באשר היא.
דליה לביא נולדה בישראל, נצר למשפחה עם שורשים עמוקים בארץ.
אחת מאותן המשפחות היהודיות, שאבותיהם ואבות אבותיהם ישבו
ביישוב פקיעין מאז ימי בית שני ונאלצו לעזוב את המקום, מחשש לחייהם,
במאורעות של השנים 1929, ; 1939 - 1936.
עוד בילדותה, גילתה דליה נטיה לציור וכתיבה מאז היא רושמת, מציירת וכותבת.
במהלך חייה קיבלה הכשרה בציור, בבתי ספר שונים בארץ ותעודת הדרכה ממכללת "בית ברל".
כיום, היא עוסקת בהוראת האומנות לילדים, בני נוער ובוגרים.
הציורים עוסקים בנושא של תחושות והרגשות סובייקטיבים, לצד מציאות חברתית, תוך שימוש בצבעים עזים המבטאים ניגודים שבין שקט לשלווה לבין מערבולת רגשית.
הדימויים החזותיים בציורים הינם אינטרפטציה של רגש, דמיון ומציאות שהציירת חווה ומביאה לידי ביטוי באמצעות כתם, קו וצבע....
לרכישה: https://simania.co.il/bookdetails.php?item_id=42476
"הבריחה" - מבוסס על סיפור אמיתי מאת דליה לביא
השנה 1939, שיירה של רעולי פנים לבושי שחורים מניפים חרבות בוהקות המדגישות את הפלדה המאיימת ושוטטת הדם.
דוהרים לכיוון הכפר שלנו "פקיעין" בגליל העליון.
שטופי אמוק צועקים "איטבח אל ייהוד" "איטבח אל יהוד".
שיירת הסוסים מתקרבת, קולות הרשע, רעש דהירת הסוסים מתמזגים כרוח פראית שטופת שנאה אכזרית. הם כבר בפתח הכפר.
עד לשנה זו הכפר שחיינו בו היה דוגמה לדו קיום בין כל הדתות : יהודים, נוצרים, מוסלמים, דרוזים.
כאלפיים שנה חיינו חיים של שכנות טובה אחווה חברתית שיתוף והבנה בחוויות המקום, חולקים יחדיו מאכלים נפלאים מגידולי המקום העשיר בחקלאות.
מושפעים מטעמי הבישול הערבי הפיקנטי.
בשנה זו התגברו האיומים מצד הערבים על יהודי ארץ ישראל, שינוי שהביא לתפנית בלתי צפויה.
השלווה, השגרה ויחסיי הידידות בכפר שלנו הותירו עננה שחורה, מפחידה .....
משפחתי סבתא לאה סבא אברהם וילדיהם יעל סעד משה ושרה הקטנה נאלצו לברוח מהכפר, כפר שחיו בו כאלפיים שנה כפר שזהותם טבועה בו והוא בם.
מנוסתם מהכפר ללא כול ללא אמצעים רק בגדיהם על גופם, בריחה שאירעה בלילה בעזרתם של שכניהם הדרוזים.
הם נסו על נפשם והגיעו לעיר חדרה שכונת נחליאל הרחוב השלישי.
כך חיו בדירת חדר קטנה צפופה אך ללא פחד ללא מורא.
בזמנים הללו חיו היהודים בצמצום ובדלות, את מאכלהם בישלו בפתיליה על גז ללא אמצעי קירור ומותרות.
בוקר אחד נשמעו צעקות קורעות לב, אש ועשן סמיך פרץ מדירה הצמודה לביתה של משפחתי, סבי מיד ללא מחשבה שניה קפץ לתוך הדירה הבוערת להציל את האישה מהלהבות, ואכן הצליח, אך הוא לא הצליח להציל עצמו ומת .
סבתי לאה נותרה אלמנה, גידלה את ארבעת ילדיה בזיעת אפה. טיפלה, חינכה במסירות רבה ובאהבת אין קץ.
עמדה איתנה כמגן על ילדיה עד ערוב ימיה.
כתבה: דליה לביא נכדתה של סבתא לאה וסבא אברהם
דליה לביא, אקריליק על בד.