"ועשתה להם אות לראות" תערוכה קבוצתית | גלריה זוזו | פתיחה שישי, 15.11.24 בין השעות 10:00-14:00

מציגים: פריד אבו שקרא, טל אמיתי לביא, ג'ניפר בר לב, אורנה דגני, גליה חי, גיל יפמן, נולי עומר, אביב קלר, חנה שביב

אוצרת:  רותם ריטוב 
שיח גלריה: שבת 16 בנובמבר בשעה 12:00
נעילה:  שבת 11 בינואר 2025 

גיל יפמן Achberet Abraha (Eritrea), 2016, צילום מתוך הסדרה ‘גוף עבודה’ 

קרדיט צילום: רונה יפמן

שם התערוכה ועשתה להם אות לראות נגזר מתוך שיר שכתבה האמנית ג'ודי שיקגו המופיע על באנרים ארוגים המוצבים בכניסת חלל תצוגת המיצב 'מסיבת ארוחת הערב'. השיר מבטא קריאה לשוויון בין נשים וגברים. ועשתה להם אות לראות מציינת את שנת היובל לתחילת עבודתה של שיקגו על המיצב פורץ הדרך 'מסיבת ארוחת הערב' (1974),  The Dinner Party החוגג את הישגיהן של נשים משמעותיות שפעלו למען החברה, הפוליטיקה, המדע והתרבות בתקופות שונות בהיסטוריה. 

בתערוכה ועשתה להם אות לראות מציגים 9 אמניות ואמנים, עבודות בטכניקות מלאכות יד עמלניות, בדגש על אלו הרכות והטקסטיליות. חומרי הבד מעוררים נוסטלגיה, מסמלים שייכות וזהות אישית, נושאים מימד אישי, זכרונות, שייכות וזהות שבטית ומסורתית, מהווים מושא להתרפקות ונחמה, ומאפשרים העברת מסרים, לעיתים קשים ורדיקליים, תוך פתיחות והנאה מצד הצופה. הרקמה, הצמר והבד, שזורים בערכים אנושיים תת הכרתיים, מעוגנים ומושרשים במורשות תרבותיות, בחברה, בהיסטוריה ובמיתולוגיות. 

פריד אבו שקרה הקו הירוק, מתוך הסדרה: נוף רקום, 2020, הדפס תחריט, רקמה בחוטים צבעוניים וחורים על נייר 

קרדיט צילום: באדיבות האמן

פריד אבו שקרא מציג עבודות בהן שילב תחריט עם רקמה כביטוי לניגודים בין גבריות לנשיות. מחט החריטה, היא גם המחוררת וגם הרוקמת. דוגמאות הרקמה הננן אינטרפרטציה למסורות רקמה פלסטינית המסמנות שיוך גיאוגרפי, משפחתי, סוציאלי ומעמד חברתי.  

טל אמיתי-לביא מציגה הקרנת וידאו על עבודת חוטים מודבקים על מצע גדול מימדים. בתהליך עבודה איטי ועמלני היא מפגישה בין יופי לאימה, בין הרגישות הנדרשת במלאכת הדבקת החוטים לבין תוכנו הדרמתי של הדימוי בו מופיע בניין מגורים בחיפה שנפגע מטיל חיזבאללה בזמן מלחמת לבנון השניה. 

אורנה דגני מושפעת מסביבתה הקרובה, ממעגלים משפחתיים וחברתיים ומדברים שקורים בבית, בשכונה, בעיר - אירועי יום-יום. מתוך סצנות הלקוחות מסביבתה הקרובה היא מבודדת פרטים נבחרים. כך, העבודה 'הדס' המוצגת בתערוכההיא חלק מתוך מהלך רחב של איסוף זכרונות במצבים ביתיים טרם יתפוגגו ממרחב דירתה הממוקמת בבניין שגורלו נגזר להריסה. 

ג'ניפר בר לב היא אחת האמניות המובילות באמנות הישראלית הפמיניסטית בשנות ה-80 וה-90. בר לב עוסקת בתכנים אוטוביוגרפיים, נועזים ופמיניסטיים המבוססים על חוויות אישיות וסיפורים משפחתיים. בעבודותיה הטקסטיליות, העשירות בפרטים, צבע וטקסט, היא מבטאת ומשקפת ללא כוונת מכוון תהליכים גלובליים רחבים במודעות ההולכת וגוברת למעמד האישה, נשיות, הגירה וזהות מורכבת. 

נולי עומר מציגה את עבודת הרקמה 'נאיביות' המוקדשת לסבא (חתולי) וסבתא (שולמית) שהקימו את קיבוץ משמר העמק בשנת 1922. 'נאיביות' שייכת לגוף העבודות 'תכלת וקוצים' על שם ספרו של אביה המשורר ע.הלל, בו כתב על זכרונות ילדותו בקיבוץ משמר העמק. 

עבודותיה של גליה חי עשויות בהשראת מיתולוגיות וסיפורי עמים, ומרפררות אלפי שנות מיתולוגיה והיסטוריה נשית דוממת. בעבודותיה היא משלבת סמלים ודימויים המשמשים כרמזים לסיפורה האישי והחושפים אך חלק ממנו, ללא רצף של התחלה-אמצע-סוף. 

הפרויקט 'Body of Work' של גיל יפמן הוא שיתוף פעולה שיצר עם ארגון Kuchinate Collective שהוקם במטרה לסייע למבקשות מקלט אפריקאיות ששרדו את מחנות העינויים בסיני. נשים אלו נחטפו במהלך מסען לישראל, הוחזקו במשך חודשים על ידי מבריחים בדואים, תוך שהן נתונות לעינויים ולהתעללות עד ששולמו כספי כופר עבור שחרורן. באמצעות הסריגה הן חושפות את סיפוריהן הכואבים ומגשרות בין זיכרונותיהן ממולדתן לבין זהותן הנוכחית כמהגרות המסתגלות למציאות החיים המורכבת בישראל. 

הרקמה והתפירה עבור אביב קלר הן גלגול עדכני של טכניקות ציוריות מסורתיות, שכמוהן מחייבות עבודה עמלנית ארוכת טווח, מנותקת מקצב החיים העכשווי. קלר מגדיר עצמו כצייר החוקר את הציור הטהור, את עקרונות הציירות והצבע. 

חנה שביב יוצרת באמצעות רקמה פעולה-אמנותית מחאתית וביקורתית על האלימות שבה נוקטת האנושות במצבי קונפליקט. הרקמה משמשת כפעולה נשית אקטיבית, תנועת מחאה של אישה אחת. עבודותיה מתאפיינות בהתייחסות לצילומים מאירועי אלימות ומלחמה במקומות שונים בעולם ובישראל, והפיכתם לאלטרנטיבה מתוקנת דרך שתילת אלמנטים צבעוניים ומסמני חמלה. בתערוכה היא מציגה עבודות חדשות שנוצרו בתקופת הזמן מאז ה-07 באוקטובר 2023. הן שונות מעבודותיה הקודמות. מעשה "התיקון" נעלם והעבודות אינן מציעות יותר פתרון מנחם.

חנה שביב, הריסות עזה עם  חמור, 2023, רקמה 

קרדיט צילום: באדיבות האמנית

התערוכה ועשתה להם אות לראות הינה הצדעה, הודיה וחגיגת מורשתה של ג'ודי שיקגו, כמו גם הוקרה לתרומתן של אמניות רבות שפעלו בשנות ה70 ולאלו שפעלו בתקופות קודמות לאורך ההיסטוריה. בזכות מאבקן של תנועות האמנות הפמיניסטיות בשנות ה-70, מלאכות היד וטכניקות היצירה העמלניות-מסורתיות כבר אינן נחשבות בימינו כסוגות שוליים. עולם האמנות העכשווי רחב ועשיר: אמניות ואמנים כאחד, יוצרות ויוצרים בטכניקות אלו בדרכים חדשניות ומגוונות, ובכך מטשטשים את ההיררכיות הנושנות בין מה שהיה נחשב כאמנות נשית/גברית, נחותה/גבוהה ורלוונטית.

אורנה דגני הדס, 2022, רקמה על בד פשתן 

קרדיט צילום: לירז פאנק

הקשר בין שני התהליכים המקבילים שהתעצמו מאז שנות ה-70 מרתק: מחד, המאבק הפמיניסטי בהגמוניה הגברית בעולם האמנות, ובמקביל התבססות ערכן האמנותי של טכניקות מלאכות היד. לשם הדגמה ניתן לראות בבירור את ההבדל המגדרי בין השנה 1973 לבין השנה 2023 במוזיאון תל אביב: 

1973 - חיים גמזו היה המנהל והאוצר היחיד של המוזיאון. 

2023 - טניה כהן עוזיאלי כיהנה כמנהלת המוזיאון, כאשר את התערוכות אצרו תשע אוצרות ושלושה אוצרים: שוע בן ארי, נעמה בר-אור, מירה לפידות, שחר מולכו, גלית לנדאו אפשטיין, רז סמירה, רונילי לוסטיג-שטינמץ, דלית מתתיהו ורותי דירקטור. ומצד האוצרים: הוגו דניאל, עמנואל קלו וטל ברויטמן.

1973 - הוצגו שמונה תערוכות יחיד במוזיאון, כאשר רק אחת מהן הייתה של אמנית - לאה ניקל. 

2023 - הוצגו אחת-עשרה תערוכות יחיד, מתוכן אחת הייתה שיתוף פעולה בין  זוג אמנים (אמן ואמנית), ארבע של אמניות,  ושש תערוכות יחיד היו של אמנים גברים.

גלריה זוזו
רחוב גשר העץ 46, פארק תעשיות עמק חפר
שעות ביקור בגלריה: שלישי 10:00-16:00, שישי 10:00-14:00, שבת 10:00-14:00
ניתן לתאם מראש הגעה אישית, טלפון: 054-4278951
אתר: https://www.zuzugallery.com