מיכל שמיר וחיימי פניכל | "בשולי הדברים" | תערוכת יחיד-זוגית | גלריה שלוש | פתיחה 8.11.24 בשעה 12:00

ליווי אוצרותי: תמי כץ־פרימן

פתיחה: 08.11.2024 בשעה 12:00

נעילה: 14.12.2024

את עונת התערוכות הנוכחית פתחה גלריה שלוש במהלך בו מוצגות, זו לצד זו, שתי תערוכות יחיד מקבילות של אמנים שונים המתקיימות תחת תמה או הקשר אוצרותי משתנה. בניגוד לתערוכות הזוגיות הקודמות שנערכו בגלריה בהן ייצר המרחב האדריכלי חציצה בין האמנים, בתערוכה זאת  במכוון אין הפרדה. המחשבה על ההצבה בחלל נעשתה במשותף והעבודות התערבבו וזלגו אלה אל מרחבן של אלה. זוהי תערוכת יחיד־זוגית – שותפות רעיונית על סיפו של מיצב משותף.

מיכל שמיר, פרט מתוך פרגמנטים, 2024 

צילום: באדיבות האמנית וגלריה שלוש

מתוך הטקסט שכתבה האוצרת תמי כץ־פרימן: ''נדיר שתערוכות נולדות מעצמן וכמעט מייתרות את מעשה האוצרות. 'בשולי הדברים' היא כזאת. מרגע שנולד הזיווג מתוך בחירה אינטואיטיבית של מיכל שמיר בחיימי פניכל, לא נדרשו יותר מהידוק קל, מיקוד ודיוק – כדי לייצר את הניצוץ. העבודות המוצגות כאן חלקן חדשות, חלקן גרסאות חדשות לעבודות קודמות וחלקן כבר הוצגו בתערוכות עבר. הבחירה בהן נעשתה בהלימה לנקודות החיבור בין שני האמנים ובהתאמתן לחלל.

סוד הקסם הוא בהֶלְחֵם, במיזוג בין שני אמנים מדורות שונים שמנסים ללכוד את אותו דבר־מה שלא ניתן לאחוז בו, אך הם עושים זאת באופנים מהופכים. שניהם חותרים ללכוד את חמקמקות החיים, את יופיו של הקרוב והזניח. שניהם עובדים עם אלמנטים גנריים, שניהם שותפים לאהבת עבודת הכפיים ושניהם חובבי הפרטים הקטנים. אלא שחלק מהעבודות נראות כאילו נוצרו בנונשלנטיות והודבקו באִבְחַת רוק וחלקן מתגלות כתולדה של אינספור שעות עבודת כפיים מאומצת.

חיימי פניכל, קיר מספר 5, 2024, יציקות מלט חלולות 

במבט ראשון התערוכה כולה נראית כמקבץ חפצים סתמיים מן־המוכן, חומרי גלם נטולי הילת הדר ויופי, הדהוד לאסתטיקה אפרפרה ומדכדכת של דלות החומר. מבט שני יגלה שאצל שמיר הרדי־מייד זכה לטיפול של יד חומלת ובעבודות של פניכל כל מה שנראה כרדי־מייד הוא תוצר של מלאכה ידנית דקדקנית עתירת סבלנות. כל מה שנראה סתמי וגנרי – מתעתע, מטעה את העין.

תמטית, אדמה, מים, רוח ואש עשויים להיות צירים מארגנים (גם) של תערוכה זו. הן בגלל שכל אחד מארבע היסודות הללו מיוצג בתערוכה והן בשל הריכוז המינימליסטי הממוקד. סוד הצמצום ונוכחותם של מרווחים גדולים בין עבודה לעבודה אמורים להפעיל אצל הצופה קשב פנימי המתעלה על הזמן. כמו בשירי הייקו יפנים, העוסקים באמצעות מילים פשוטות ומעטות במשתנה ובחולף ברגע ההווה, גם כאן, הפלא שרוי באוויר בין המילים, בין העבודות.

בשולי הדברים, כשבחוץ כבר למעלה משנה משתוללות רוחות של הרס וכליה, אסון רודף אסון והחטופים עודם במנהרות, מונחים כאן בפני הצופה חפצי יומיום מטופלים כתזכורת לעצם מעשה האמנות חסר התכלית, כמטפורה פואטית לרסיסי חיים, לדברים שנותרו, כשהם מאוחים ומשוקמים בתשומת לב וביד חומלת, ולו על מנת להנכיח לרגע שביב של תקווה. ואולי, בתקופה כה סוערת וקשה מנשוא, אין אלה כלל שולי הדברים, אלא ליבת טבורם.''

מיכל שמיר, ידי זהב, 2024 , שתי יציקות שעווה, צבע זהב

בהכנות לתערוכה שאלה תמי כץ־פרימן את האמנים מה הם אוהבים האחד אצל השנייה, ומהן נקודות החיבור ביניהם:
חיימי: אני אוהב בעבודות של מיכל את הקלילות והספונטניות, הדברים נראים כאילו הם חסרי מאמץ, אך ניכרת בהם ההתכוונות, ההקפדה והרצינות בעשייה. אני מוצא קרבה בחומריות, בטכניקה, בצבעוניות ובשדה הדימויים. נדמה לי שחוט המחשבה העיקרי שמחבר בינינו הוא האופן שבו אנחנו תופסים את שבריריות הקיום, מה שמתבטא בבחירת הדימויים, בחומרים ובדרכי הטיפול.  

מיכל: כשנתקלתי לראשונה בעבודות של חיימי התחברתי מיד לניסיון ולמאמצים מכמירי הלב שלו לייצר מחדש את הכלום שמקיף אותנו, את הכלום שאנחנו מקבלים כמובן מאליו: בלוק בטון, ערימת חול, ברל'ה של סוף הקיץ. בעצם המאמץ לייצר מחדש את הדברים מהחומרים שמהם הם עשויים יש משהו פאתטי ועם זאת מלא חמלה ורגישות. אצלי זה דומה, אבל זה בא ממקום פחות רוחני ויותר "פוּשטי". יש בעשייה של חיימי מעין איחוי. הוא לוקח את השברים, את האבק, את הכלום וכמו רסטורטור או פיזיותרפיסט הוא משקם, חובש ומאחה, בתשומת לב לפרטים הקטנים ביותר.  

חיימי פניכל, נחיל, 2007-2018, מוט ברזל, יציקת בטון, כ-12000 יציקות פורצלן צבועות ידנית(פרט)

על האמנים:
מיכל שמיר (1957), מהאמניות המרכזיות והמוערכות בארץ, המיוצגת על ידי גלריה שלוש מזה שלושה עשורים, בוגרת המדרשה ובעלת MFA מבית הספר לאמנות ויזואלית, ניו יורק (1987). שמיר מכהנת כיום כראש בית הספר לאמנות חברה ותרבות במכללה האקדמית ספיר.  שמיר הציגה בארץ ובחו״ל בין היתר במוזיאון רמת גן, המוזיאון לאמנות עכשווית הרצליה, מוזיאון חיפה לאמנות, המשכן לאמנות עין חרוד, מוזיאון בס, מיאמי. שמיר זכתה בפרסים רבים על פועלה ביניהם פרס אמן צעיר (1984), פרס עידוד היצירה (1999), פרס התרבות והחינוך לאמן ישראלי (2004).    

חיימי פניכל (1972), מהאמנים הבולטים בתחומי הפיסול והמיצב, בוגר לימודי BFA המחלקה לעיצוב קרמי וזכוכית, בצלאל, ירושלים (2002) ותואר שני באמנות באוניברסיטת חיפה (2021). פניכל הציג בארץ ובחו״ל בין היתר במוזיאון חיפה לאמנות, מוזיאון פתח תקווה, מוזיאון ישראל, המרכז לאמנות עכשווית תל אביב, גלריה שלוש, מוזיאון תל אביב, גלרית המדרשה, המוזיאון היהודי בלונדון, מכון גתה בבולגריה, מוזיאון סאני לאמנות בלונדון, מוזיאון האורנג׳רי בפריז, בית אמריקה במדריד. פניכל זכה בפרסים רבים ביניהם פרס אמן צעיר (2007), פרס עידוד היצירה (2014), פרס שרת התרבות לאמנות פלסטית (2017).   

גלריה שלוש, הצורפים 15, תל אביב
שעות פעילות הגלריה: 
שני – חמישי, 11:00-18:00
שישי – שבת 11:00-14:00
www.chelouchegallery.com