ורה ולרשטיין, ללא שם, 2019
צילום: רן ארדה
התערוכה מציגה את עבודותיהן של מעצבות טקסטיל שלמדו בשנקר ועבדו בתעשייה בעבר, וכיום אמניות שיוצרות בסטודיו הפרטי שלהן. חלקן לא עוסקות בחומר טקסטילי מסורתי והתערוכה בוחנת כיצד פרקטיקות של עיצוב טקסטיל באות לידי ביטוי כיום ביצירתן.
*יחידת ריפיט
בתערוכה "יחידת ריפיט" מציגות שש אמניות שכולן למדו עיצוב טקסטיל במחלקה לעיצוב טקסטיל במכללת שנקר בשנות ה 80 עד שנות ה 90 המוקדמות של המאה העשרים וכולן עבדו בתעשיית הטקסטיל בארץ.
באותן שנים ניכר דגש בתוכנית הלימודים על עיצוב מוצרים תעשייתיים ומסחריים ופחות תשומת לב ניתנה להיבט האמנותי של הטקסטיל.
שטיח, 2020 דימוי וצילום יובל עציוני
כאוצרות התערוכה, וכמעצבות טקסטיל בעבר, זיהינו מתוך התבוננות בעבודתן של האמניות, דפוסי עבודה שהיו נהוגים בתחומים השונים בתעשיית הטקסטיל.
התערוכה בוחנת את עבודותיהן של מעצבות טקסטיל בעבר, אשר כיום פועלות כאמניות שיוצרות בסטודיו הפרטי שלהן. כל אחת מהן משתמשת בחומרים שונים ובמדיות שונות בעבודות האמנות שלה. חלקן אינן עוסקות בחומר טקסטיל מסורתי ויחד עם זאת ההתייחסות לטקסטיל וערכיו כמו טכניקה, צבע, טקסטורה ומקצב, נמצאת בעבודותיהן. תכני העבודות נובעים מעולמן הפרטי, כמו אוטוביוגרפיה או תופעות חברתיות, לצד מוטיבים בולטים החוזרים על עצמם ומשמשים להשראה כגון פרחים, ומוטיבים גאומטריים.
הגן הבוטני, 2020 דימוי וצילום תמר ניסים
התערוכה בודקת כיצד פרקטיקות יסוד של עיצוב טקסטיל נוכחות כיום ביצירתן. כמו שנאמר ע"י אחת המשתתפות "טקסטיל הוא החיים".
בתרבות טקסטיל בכלל ובפרט בעיצוב טקסטיל תעשייתי, יחידת הריפיט היא מושג יסוד. מהותה של יחידת הריפיט היא שנקודת החיבור במבנה או בדימוי נעלמת, וכך נוצרת תחושה של המשכיות ומחזוריות, שחשיבותה מהותית בכל תחומי הטקסטיל כמו אריגה, סריגה והדפסה. *היחידה הקטנה ביותר של העיצוב, החוזרת על עצמה.