אוצר : שרון תובל

נעילה: 6.7.24


טליה מוקמל, מוך המגדלים, המעבדה צילום: באדיבות האמנית

טליה מוקמל, מוך המגדלים, המעבדה 

צילום: באדיבות האמנית


האמנית והמעצבת טליה מוקמל נכנסה לעבוד במעבדה, לחודש פעולה, לקראת פתיחת הצבתה "עכשיו ברעש", כשמו של ספר השירה של יהודה עמיחי. טליה חוקרת מבעד לחומרים להם מטען תרבותי, את מושגי הבית והזהות הישראלית.

עכשיו כשהבית הקולקטיבי והאישי נמצאים באי יציבות, טליה מנסה למצוא פיסת זהות יציבה בכאוס הרווח. היא עושה שימוש בחומרים מקומיים כמו בלטות שומשום, עליהם היא מחפשת "אזורי-פציעה" אותם היא ממלאת בחיתוכי שטיחים ישנים, כאשר הכל משוטח על חול ופיסות טקסטורות אוריינטליות המפורסמות שלה, תבליטים מחוררים, הלובשים צורות מתבניות מודפסות בתלת מימד ומזכירים אורנמנטיקה אוריינטלית.

על השטיחים טליה בונה מגדלים בגבהים שונים העשויים שכבות של עיתונים מקומיים, בלטות, שטיחים וכו. את שאר העיתונים היא מרטיבה וסוחטת, כדי "לנקות" אותם מהחדשות הרעות, כאשר מיצי הסחיטה יוצגו בצנצנות כחלק מהצבתה.
בכך מוקמל מבטיחה למבקרים חוויה אקספרימנטלית, רגשית, מהודקת ומדויקת, ומעלה שאלות נוקבות אודותינו כאן במקום הזה, מתוך הקונספט החומרי המוצג.

 

טליה מוקמל, מראה הצבה מוך, הטקסטורות עשויות נייר עיתונים סחוט, המעבדה צילום: באדיבות האמנית

טליה מוקמל, מראה הצבה מוך, הטקסטורות עשויות נייר עיתונים סחוט, המעבדה 

צילום: באדיבות האמנית


מגדלי השכבות החומריות של טליה, מחזירות אותי כאוצר לתערוכה "טרה נובה" שאצרתי במכון לאמנות  בת – ים בשנת 2012. (ראה מאמר בכתב העת של בצלאל) שם דנתי במורכבות מושג הזהות הישראלית:

"פרופסור משה צוקרמן מתאר בספרו "חרושת הישראליות" את הבעייתיות במושג "הזהות היהודית". טרם הקמתה של מדינת ישראל אותה זהות התקיימה תמיד ביחס לסביבתה הגיאו-פוליטית, החברתית והתרבותית. לכן זהות אוטונומית העומדת בזכות עצמה אינה אפשרית. הן הציונות והן הריבונות הישראלית ביססו את האידיאולוגיות שלהן על דרך השלילה. כך למשל הציונות, בעומדה אל מול שאלת האותנטיות והייחודיות התבססה על מספר מקורות ואירועים שוללניים וקונפליקטואליים אשר עצם היותם מערערת את דימויה: היחס האמביוולנטי ליהדות הגולה כאל הכרח בלתי רצוי או היחס הרצוי-בלתי רצוי לניצולי השואה, ועוד. 

לאחר קום המדינה נרקמה לה "זהות אזרחית" המבוססת על שלילה ופטישיזצייה של תופעות חברתיות והפיכתן לאידיאולוגיות מלכדות: "הבעיה הביטחונית", "השואה" או "העולם העוין לנצח". זהותו האזרחית של הישראלי מורכבת, ללא כל ספק, מסתירות פנימיות המאפיינות את החברה בכללותה: חיזוק ההגמוניה האורתודוקסית לצד שמירה על הגחלת החילונית, מדינה דמוקרטית לצד אפליה והדרת אוכלוסייה שלמה מכל מעורבות בחיים הכלכליים-חברתיים-מדיניים, צמיחה ועלייה ברמת החיים לצד התרחבותם של פערים חברתיים מדאיגים וכמובן, הפערים האידיאולוגיים בקשר לטריטוריה ושאלת השטחים הכבושים. 

המושג "זהות" הינו רשת של כל אותן שכבות ורבדים, הארוגה מקודים, מיתוסים, ערכים ואידיאולוגיות, אשר בד בבד משתלבים יחדיו וסותרים ושוללים האחד את השני. שכבה אחת בשנייה, אחת מעל השנייה - ה"זהות" מתנהגת כמעין גוף אמורפי, שמרכיביו מתחברים ומתפרקים ללא הרף, מנסים להתיישב אחד עם השני וברוב המקרים ללא הצלחה ועם ריבוי קונפליקטים.


טליה מוקמל, מגדלי הסדר בתוך הכאוס - מראה הצבה  צילום: באדיבות האמנית

טליה מוקמל, מגדלי הסדר בתוך הכאוס - מראה הצבה 

צילום: באדיבות האמנית



המעבדה, הרצל 119, תל אביב  
טליה עובדת במעבדה כל יום כולל סופי שבוע וניתן לבקר אותה בתיאום מראש עמה.
לאחר הפתיחה המעבדה תהיה פתוחה בשעותיה הרגילות: שישי שבת בין 11:00-14:00 
 
או בתיאום מראש עם טליה.
טליה מוקמל : 052-4376376