שתי תערוכות חדשות בגלריה רוזנפלד | יעל ורטהיים סואן "פָּתוּךְ נָשׁוּךְ" | גיא ברנרד רייכמן "עזבונות: קונסולה" | פתיחה ביום חמישי 19.9.24 בשעה 19:00

אוצרת: מיה פרנקל טנא
נעילת התערוכה: 9.11.24

יעל ורטהיים סואן | פָּתוּךְ נָשׁוּךְ / Merge Surge 

Yael Wertheim Soen, In, inside, While, 2024, oil on canvas, 99x122 cm

ציוריה של יעל ורטהיים סואן מתחילים לרוב במחווה אינטואיטיבית, שרירותית כמעט - הנחה של קו, צורה, כתם. המשכם ברצף פעולות שכל אחת מהן תלויה בזו שקדמה לה, ונושאת משמעות מתוך הקשר צורני ומתוך עצמה. הקומפוזיציות המורכבות שלה אינן מבקשות לייצג דבר, לחקות את מה שנראה לנגד עיניה; מקורן בעולם פנימי, על סף חלום, עיבוד לא-מודע של היות בעולם. הציור, עשוי טלאים טלאים, מתפשט מן המרכז החוצה, לעיתים כמעין תצרף על גבי ניירות מודבקים זה לזה. התהליך יסתיים כאשר תעלה מן הציור סיבה להיווצרו, כשיהפוך הגיוני בדרכו, יזכיר משהו מוכר.

גוף העבודות בתערוכה מתמקד במרחב האוטונומי של הציור, בפני השטח, בצורה ובחומר. הדימויים - הנוצרים מאליהם מתוך התמסרות לצורה וצבע - חושניים, מוזרים, אנומליים, מעלים על נס את השונה וה'מכוער', במה שמבקש להיות שוב ציור 'יפה'. הציורים עסוקים בשאלות פנים-מדיומליות ופילוסופיות אודות מעשה האמנות, תפיסה חזותית, עומק לעומת פני-שטח. הם מתחברים למסורת ימי-ביניימית שבה הצללות שימשו ליצירת אשליה מרחבית, לרוב לוקה בחסר. לפיכך הדימוי שנותר דו-ממדי, זימן קריאה אלגורית.

Yael Wertheim Soen, A pile, 2024, oil on canvas, 190x127cm

בתוך היקום הפנטסטי והארוטי מופיעים מוטיבים נוצריים מוכרים – דמותו של ישו וקדושים אחרים, צליבה, יונה ועוד. חלק מן הציורים מצטטים, במרומז או במובהק יצירות מופת מוכרות. למשל גן העדן והגיהינום של הירונימוס בוש בציור 'A Pile', צליבתו של פטרוס הקדוש של קאראווג'ו בציור 'Hurling Curling', 'הדוכס והדוכסית מאורבינו' של פירו דלה פרנצ'סקה בדיפטיך 'A couple', הקינה על מות ישו של מאנטנייה בציור 'A woman being measured by a snake'. לעומת הדימויים, המאזכרים סצנות ימי-ביניימיות, לעיתים רנסנסיות, השפה והסגנון שואבים השראה דווקא מאמנים בני המאה ה-20 דוגמת חיים סוטין, פאולה ראגו, פיליפ גסטון, ג'ורג' גרוס, מקס ארנסט ואחרים. ניסיונות ליחס פרשנות סימבולית, נרטיבית או פוליטית לערמות הידיים, אפים, וגופי אדם וחיה הנתונים בבכחנליה, סביר שיכשלו. 

^* פָּתוּךְ - בָּלוּל, מעוּרבּב (פרויקט בן יהודה, מילון העברית הישנה והחדשה)

Yael Wertheim Soen, First Supper, 2020, acrylic on canvas, 143x123 cm

יעל ורטהיים סואן (נ. 1984) חיה ויוצרת בתל אביב. בוגרת תואר ראשון מהמחלקה לאמנות, בצלאל (2009); בוגרת תכנית Norfolk לסטודנטים מצטיינים של אוניברסיטת ייל (2008), ותוכנית לימודי המשך של המדרשה לאמנות בבית ברל (2012). זכתה במלגות של קרן שרת ו-CCA. הציגה בתערוכות קבוצתיות בישראל ובגרמניה ולאחרונה בתערוכה זוגית בגלריה 'סמל' של שנקר. עבודותיה נכללות באוספים פרטיים.

גיא ברנרד רייכמן | עזבונות: קונסולה Family valuables: Pier table

Guy Bernard Reichmann, Family Valuables - Pier table (detail), 2024, wood and polymeric cement, 120x140x60 cm 

היצירה, שולחן קונסולה (Pier table), עוסקת בנושאים של עושר בין-דורי, מעמד, והקשר שלהם לאלימות וטראומה. נכסים מסוג זה עוברים בירושה במשפחות אמידות בנות המעמד עליון, לעיתים אף לאחר שהמשפחה איבדה את מעמדה, תוארה ועושרה, ומשמשים כהוכחה לשרשרת דורות הדוקה של שושלת מפוארת שחלפה. מה שנחבא – או דוהה עם הזמן מחפצים אלו – הם הניצול, ההדרה והאלימות הכרוכים ביצירתם, רכישתם, הצברתם והעברתם דורות קדימה.

השולחן, עשוי עץ ובטון פולימרי – תערובת של חומרים טבעיים ומסורתיים עם חומרים תעשייתיים ומודרניים – מהדהד את "טבעונם" של מבנים היררכיים חברתיים. השולחן מציג שני ילדים בחזית, המכוונים אקדחים זה כלפי זה, ושתי נשים – אימהות – מאחור, מתאבלות או בוכות, מושיטות את ידיהן הגרמיות לעבר הילדים ונוגעות בעורפם. האם הן מנחמות את ילדיהן, או מנסות למנוע מהם להרוג ולהיהרג?

למרות שבמבט ראשון הדמויות עשויות להיראות דקורטיביות בלבד, הן אינן רק מקשטות או מכסות את רגלי השולחן; הן חלק בלתי נפרד מהמבנה שלו. הקושרות הן הזרועות הפרושות של האימהות, המספקות תמיכה הן באופן מטאפורי (דקורטיבי) והן באופן ממשי (פונקציונלי). צורתן של הרגליים האחוריות מזכירה את הגוף האימהי, הנושא במרכזו מה שנראה כהפשטה של גוף אנושי או קליע רובה. הילדים, קטנים יותר מאימותיהם, כופים על המשטח העליון זווית תלולה ונוטלים מהשולחן את שימושו. המבנה הלא שגרתי של השולחן משדר תחושה של היעדר סמכות וסדר הדרושים לתכנון ועיצוב רהיט פונקציונלי ואשר מסורתית מיוצגים על ידי "גבריות", ובמקרה זה,  על ידי אב, סימבולי או ממשי.

משפחה, על אף היותה יחידה עצמאית, היא גם מודל לחברה. המילה "אב" היא רבת משמעויות, המתייחסות לסמכות, סדר ומקור, ומשום כך משמשת כמטאפורה לרציונליות, משמעת, מבנה וכמובן כוח. מהאב המקראי, דרך הפטריארך הרומי, האבות המייסדים ועד למודלים של לאקאן אודות תפקיד האב – הם נחשבים כגילומו של הסדר החברתי. באופן מסורתי, הם זכרים ביולוגיים ולכן גם כפופים לנורמות ולציפיות החברה, כמו שירות, הגנה, חינוך ופרנסה. לפי אמות המידה הללו, הם צפויים להבטיח את המשכיות המשפחה ובהרחבה, גם את הסדר החברתי.

Guy Bernard Reichmann, Family Valuables - Pier table (detail), 2024, wood and polymeric cement, 120x140x60 cm

אבל איפה האב? איפה זה שבאופן מסורתי מעניק למשפחה את ערכיה ואת נכסיה? זה שנותן למשפחה את שמה? זה שאמור לייצג רציונליות ביצירת רהיט כה לא רציונלי? האב נוכח, שכן זה רכושו להעביר הלאה. הוא נוכח בהיעדרו. השולחן הזה מסמל – על שיפועו התלול ולקותו – את התוצאה של סדר שעוצב בידי ולמען בעלי השררה בעוד אלה שנשלל מהם הכוח לעצב את החברה נותרו עם הנטל להמשיך ולשאת אותו.

גיא ברנרד רייכמן (1983) חי ועובד בתל אביב-יפו ופריז, בוגר תואר שני באמנויות (M.F.A) מטעם בצלאל – אקדמיה לעיצוב ואמנות, ירושלים בהנחיית ניקולה טרצי ומיכל הלפמן; ותואר ראשון בהיסטוריה וספרות (B.A) מטעם אוניברסיטת תל אביב. מייסד ואוצר התוכנית out-of-office לאמנות מבוססת-משך ב-CCA תל אביב-יפו. עבודותיו נמצאות באוספים פרטיים בישראל ובעולם. 

גלריה רוזנפלד, רח' המפעל 1, תל אביב | https://rg.co.il
שעות פתיחה: ימים ג'-ה', 18:00-12:00,
יום ו', 14:00-11:00; שבת, 13:00-11:00