תערוכת היחיד של חנה בן אליעזר קרטיס היא שיר הלל לאמנות הקולאז'. זהו סגנון אמנותי שחולל מהפכה באמנות המודרנית כחלק מתנועת הקוביזם של המאה העשרים. היו אלה פיקאסו ובראק שהטביעו לראשונה את הביטוי קולאז' הנגזר מהפועל הצרפתי קולר (coller), שמשמעותו להדביק. פיקאסו ובראק איתגרו לראשונה את התפיסה שאמנות צריכה להיווצר מאפס ומשימוש בחומרים אמנותיים מסורתיים, והחלו לשלב ביצירות פורצות דרך גזרי עיתונים, גזרי פרטיטורות, גזרי בדים וחפצים יומיומיים כעטיפות סיגריות וכרטיסי משחק.
תערוכה זו היא תולדה של שילוש נשי: סופרת, צלמת, אוצרת – אחוות נשים המכירה במכאובי הפגיעה המינית המדוברים והמושתקים, אלו הנוכחים בעוצמת הרגע המבעית, ואלו המתמשכים בחשכת האין קץ. טראומה שהיא כאבן ריחיים, שאינה מתאדה עם הרוח. אולם חשיפת הסוד, מעגל השיח, תהליך הריפוי וקלישאת הזמן, אכן מאפשרים את איחוי החלקים בתנועתם אל האור. והנה בתצלום 'לבבות' מתוך פעימות הלבבות השבורים צומחים ועולים שורשי זהב לבריאת לב שלם חדש, מוזהב.