גלריה זימאק | דנה זלצמן תערוכת יחיד | פתיחה: יום חמישי, 5.9.2024 בשעה 20:00
אוצר: ד״ר דורון לוריא
טקסט תערוכה: ד״ר דורון לוריא
נעילה 4.10.2024
Dana Zaltzman, 2024, Oil on Wood, 19.5 x 19.5 cm
מבט מקרוב בציוריה הפיגורטיביים ריאליסטים של דנה זלצמן (ילידת 1982), מעלה על הדעת את שם התואר - וירטואוזית. עבודותיה מתארות בדיוק יוצא דופן אובייקטים פשוטים ושגרתיים - קערות כסף וברונזה, שהבזקי-האור המצויירים בהם פשוט מעוררים פליאה, דלי מלא בזרדים או גיגית-פח עמוסה בכביסה. אפשר אולי לתמצת את גישתה לציור במילותיו של ד"ר דיוויד גרייבס: "בעבור דנה, החפץ הפשוט ביותר... הוא שער לממלכה עשירה ומורכבת של רעיונות, אפשרויות וסנטימנטים. עושה רושם שדנה מוקסמת מן האמת הפשוטה של חפצי יום-יום...".
Dana Zaltzman, Blinds, 2023, Oil on Wood, 140 x 120 cm
זלצמן מסוגלת למשל, להקדיש ציור שלם לקפליו של בד לבן תלוי על חבל. הקפלים הלבנים מקבלים מעמד אוטונומי ואינספור פרטים של נפחיות, אור וצל נלכדים במיומנות מעוררת השתאות. מדובר בציור, באובייקט ויזואלי, אבל המתבונן בו יכול ממש לחוש בגופו את הטקסטורות השונות של הבד. האמנם תיאור הבד הלבן הזה מציג סיטואציה ביתית ותמימה? או שאולי החבל הכרוך מרמז על איזה מימד נסתר של אותה התרחשות יומיומית? זלצמן עצמה מעידה כי היא מבקשת ללכוד בציוריה את המבט הישיר ותו לא. אולם, כאשר מתבוננים בעבודותיה, ניתן לזהות קרבה לעולמם של אמני הרנסאנס והבארוק הגדולים, שאליהם אולי התוודעה בזמן לימודיה בפירנצה. בהקשר זה, של תיאור בד בציור, יתכן שיש קשר לאחת הסצנות המוכרות בתולדות האמנות: "המטפחת של ורוניקה הקדושה" - עוד בד לבן המתנפנף ברוח, שגדולי הציירים השתדלו לציירו, כשעליו פני "המושיע".
Dana Zaltzman, Blueberries, 2023, Oil on Wood, 14 x 31 cm
סימבוליזם נוצרי ניתן למצוא גם בציור הסופגניה המפתה של זלצמן, עם קודקוד הריבה ואבקת-הסוכר הפזורה עליה. ציור המאפה המטוגן הזה יכול להתחבר דווקא אל טקס האוכריסטה - אותו פולחן שבו משחזרים את "הסעודה האחרונה" על-ידי קידוש של רקיק או מציה קטנה עגולה ('לחם הקודש'). הלחם שקודש משמש תחליף סמלי ללחם שישו בירך בעצמו, והכומר תוחב אותו אל פיות המאמינים בתום המיסה של יום א', תוך כדי שהוא ממלמל: 'זה גופו של ישו'. הסופגניה של זלצמן היא מעין לחם קודש שכזה, והריבה שבראשה היא אולי בעצם אחד מחמשת פצעי הסטיגמטה של הצלוב.
Dana Zaltzman, Bowl with Cloth, 2024, Oil on Wood, 50 x 70 cm
תעתועי חושים
התיאור האשלייתי של טקסטיל ותכונותיו תופסת מקום מרכזי ברבות מעבודותיה של זלצמן, ואין ספק כי אחד מהאתגרים שהיא לוקחת על עצמה הוא תיאור ציורי נאמן של מרקמים. כך למשל גם בציורי הכריות שלה (שלוש תמונות), המעוררים דחף כמעט בלתי נשלט לשלוח יד ולחוש ברכותן. זוהי מלאכת מחשבת, שניתן להעריכה כיאות, רק כאשר מעמידים לצד האימפולס הגופני הברור הזה מחשבה רציונלית על טבעו האשלייתי של הציור. כלומר, רק אם מהרהרים בלוח העץ-הלבוד (דיקט) שהכריות מצוירות עליו, ומבינים כי הכריות אינן רכות באמת - הן רק נראות כך!
Dana Zaltzman, Cloth, 2022, Oil on Wood, 100 x 70 cm
החלום ושברו: פורצלן כחול-לבן
חמישה ציורים שונים בתערוכה זו מציגים כלי פורצלן לבנים ועדינים, שעליהם מופיעים עיטורים בצבע כחול. ראשיתם של העיטורים על כלי פורצלן הוא בקרב אמני החרסינה של סין ויפן (חרסינה היא הלחם של המילים חרס-סין). עם הזמן, הספרדים והפורטוגלים החלו לעצב שפה עיטורית משלהם לחרסינה. העיטורים שיצרו היו לרוב בצבעי כחול לבן, והם צוירו על אריחי קרמיקה, הנקראים "אזולז'וש" (Azulejo). גם בהולנד צמחה מסורת ייחודית של איקונוגרפיה כחולה-לבנה על גבי חרסינה, שהתרכזה בעיר הקטנה דלפט. בניגוד לספרדים, ההולנדים ביקשו לייצר כלי פורצלן עדינים ודקים, אולם אמני המזרח הרחוק סירבו לחשוף את רזי היצור. רק בתחילת המאה ה-18 התגלה הסוד: תערובת של קאולין (חרסית לבנה), שנמצא בקרקעית נהרות בסין, עם סיליקט (בעברית: צורן). כשהתוודעתי לציורי הפורצלן של זלצמן, עברה כל ההיסטוריה העשירה הזו לנגד עיניי, גם אם הכלים שהיא אספה וציירה אינם באמת מן העיר דלפט.
טקסט מאת ד"ר דורון לוריא - מומחה למוזיאולוגיה, לאמנות אירופאית ולחקר האותנטיות של יצירות אמנות, לשעבר אוצר בכיר והרסטורטור הראשי במוזיאון תל-אביב לאמנות.
גלריה זימאק אמנות עכשווית - רח׳ ה׳ באייר 68, תל אביב