דליה מריות | "כהרף עין" | גלריית "הציפור הכחולה" | פתיחה 14.12.24 בשעה 19:00
אוצרת : שרה רז
נעילה :4.1.2025
דליה מריות, נוצרת הסודות
לפני מיליונים רבים של שנים, במורדות מצוקי נחל צין בלב המדבר, תנועת מים ורוח איטית, והשפעתם של גרמי השמיים על שמתחולל בעולמנו, החלה ליצור באדמת הגיר הרכה מתווים פיסוליים.
שם, אל מול פני מצוקי ההרים הפיסוליים שמנגד, במקום בו יתכן כי רגל אדם לא דרכה מעולם, והוא נקי מהקשרים מסיחי דעת של חולין, המופלא מתרחש.
יהיו אלו שברירים של רגע חולף, בו ילכד המבט אי שם במדרון ההר או בגומחת סלע, הנפש תרפה מכבדה, ותאפשר לעצמה לגעת במקום נסתר שבה. מראות ודימויים מעולמה הפנימי יוקרנו לנגדה כבכדור בדולח.
בחלקן תמוהות מתגלות המראות, עוטות סוד... האם הן השלכות נפש מעברה האישי?... או לחלופין מרמזות הן אלי התרחשות עתידית... מספרות על דבר מה אינסופי הנמצא בה, והוא מעבר לעצמה, מעבר לעולמות שהכירה, מעבר לכוחה לדמיין... וכי מתקיימים בה דברים אותם לא תוכל להבין לעולם.
המראות שנגלו תועדו דרך עדשת המצלמה, הוארו והודגשו בתהליך יצירה תוך שימור מתארם המקורי.
בשטחי המדבר הלוהטים והאפויים בשמש, שבהם רוב העיניים רואות רק מרחבי ישימון צחיח, ישנה אמנית המוצאת סיפורים במשחק הדרמטי של אור וצל ובמצוקים הדוממים היא מגלה דמויות, אירועים ומפגשים – כל אחד מהן כמו סיפור נסתר שמחכה לספר. עבור האמנית, המדבר זהו קנבס עשיר, מתפתח, שופע חיים, רגש וסיפורים נצחיים.
דליה מריות, דיוקן אישה
בעודה יוצאת עם מצלמתה למדבר – מקום מגוריה, היא טובלת בדממה ובמרחב, מונחית על ידי עין מתבוננת וראייה עמוקה ופנימית. המדבר, בהתחלה, עשוי להיראות סטטי ובלתי משתנה, אך עם כל שעה שחולפת, השמש מטילה זוויות אור חדשות, והופכים רכסים לפרצופים בעלי הבעה וצללים לצורות רוקדות. נקיק סלע הופך לגב כפוף של נודד, חרוט בזמן. גומחה מרמזת על אישה שוכבת, שקועה במחשבות. בקימורים העדינים של מרבצי אבן דליה רואה את התגלגלות של סיפור – שתי דמויות, שנתפסו באמצע המחווה, כאילו בשיחה שחורגת משפה.
במשחק הגומלין הזה של צורה ותחושה מתרחב הדמיון שלנו ומטשטש את הגבול בין מה שנראה למה שמורגש. כל עיקול של הנוף לוחש סיפור חדש, ובבדידות המדבר, הלחישות הללו מתגברות, מהדהדות בתודעה.
לכידת החזיונות הללו דורשת לא רק ראייה אלא גם יכולת לתרגם אותם לאמנות. זהו תהליך הדורש סבלות, אינטואיציה ונכונות לעסוק במסתרי המדבר. דליה יוצרת עם צבע, פיסול וצילום, כל מדיום מציע דרך ייחודית להעביר את הרוח החמקמקה של המדבר.
בעזרת צבע, דליה מחייה את צבעי המדבר – גוונים של אוקר, זהב וסיינה שרופה, המנוקדים על ידי הכחול והסגול של הדמדומים. כל עיבוד צילום מבקש לשמר את היופי החולף של צל המתעקל סביב מתארי סלע, או הבזק האור הרגעי על ראש גבעה מרוחקת. הצילומים הופכים חלונות לעולמה הפנימי של דליה, וחושפים כיצד היא מפרשת את הנוף לכדי סיפורים שהוא טומן בחובו.
הצילום לוכד את המיידיות של רגע – האופן שבו בריכות אור בבסיסו של נקיק או הצל הארוך של חיות מדבר. מבעד לעדשה, דליה ממסגרת סצנות שאחרת עלולות להיעלם מהעין: הדפוסים המגולפים בצללית החזקה של סלע, או האופן שבו ענן צובע לזמן קצר את רצפת המדבר בצל קריר. הצילומים של דליה הן תזכורת לכך שאפשר למצוא יופי ומשמעות במקומות השוממים ביותר.
דליה מריות, כמסכים הנפתחים
בלב המדבר: אמנות פוגשת נשמה
המדבר על ניקיונו והעצום שבו, מציע מקום להתבוננות – על החיים, על האהבה, על האובדן. זהו מקום שבו נראה שהזמן מאט, שבו העבר וההווה מיטשטשים, ושם הנשמה מוצאת מקום לנשום. עבור דליה, כל צילום הוא דרך לחלוק את הגילויים השקטים שהיא מוצאת בבדידות המדבר.
דליה לוקחת את הצופה למסע, ומזמינה אותו לראות מעבר למובן מאיליו, לזהות את הפנים במצוקים, את הסיפורים במתארי ההרים ואת הרגשות שנישאות עם הרוח. האמנות שלה הופכת לגשר, דרך לחבר את העולם הפנימי של החלומות והזיכרונות עם העולם החיצוני של המדבר – מקום שבו גם האמן וגם הצופה יכולים למצוא תחושה של פליאה ואפשרות.
בדרך זו, דליה הופכת למספרת סיפורים של המדבר, ומעצבת סיפורים שהם גם אישיים עמוקים וגם מהדהדים אוניברסליים. עבודתה מזכירה לנו שגם בנופים הקשים ביותר יש יופי, עומק ומשמעות. צריך מוח של אמן, לב של משורר ורוח של נוסע, כדי לראות את המדבר הדומם כמקום של סיפורים אינסופיים – שמחכה, ממש מתחת לפני השטח להתגלות.
"כהרף עין" מתאר משהו שמתרחש ממש מהר, כמעט בן רגע, כמו קריצה או מצמוץ. לדוגמה, "הניצוץ נעלם כהרף עין". לפעמים, רגעים החשובים בחיים יכולים להרגיש כך – חולפים כל כך מהר לפני שאתה שם לב.
גלריית "הציפור הכחולה "
רח' רוטשילד 75, פ"ת
שעות פתיחה: ימים שני,שלישי,חמישי משעה 17.00 עד שעה 19.00
ימים ששי שבת משעה 11 עד שעה 13.00
אתר האמנית :https://www.dalia-meraiot.com