הצייר הוא שחיין
שלושה זוגות של חלומות נחלמים במהלך סיפור יוסף. חלומותיו של יוסף עצמו על האלומות וגרמי השמיים, חלומותיהם של שר המשקים ושר האופים, על הציפור המנקרת בסלים והיד הסוחטת את הענבים, וחלומותיו של פרעה, שבע השיבולים בקנה אחד ושבע הפרות העולות מן היאור. הדימויים העשירים העולים מהם אינם מתפענחים מאליהם, עליהם להתפרש באופן מילולי כדי שהסימבוליקה הגלומה בהם תהפוך לפעולה פוליטית. מה קורה שם, למשל בזוג החלומות האחרון, בתחילת פרשת ״מקץ״, כאשר יוסף מורץ מן הכלא, שומע את חלומות פרעה, שוקע במחשבות, רגע לפני שהוא פותח את פיו. מה קורה ברגע בו מתחילה מכונת הפרשנות לעבוד, למיין, להתאים סימבוליקה למציאות, לייצר משמעות מתוך האימג׳ים. כיצד נראית המלאכה, מלאכת הפרשן?
יונתן הירשפלד, האחים מראים את הכותונת ליעקב, 2023, שמן על בד, דיפטיך, 180x180 ס״מ
התערוכה מחולקת לשתי קומות, למטה, כביכול, יוסף המורד אל הבור, אל הכלא, יוסף המסוגר, הקורס, הכבול ביאוש, הקמל אל העצמי, אל הזהה. למעלה – יוסף הפרשן, יוסף הנמשך מן הבור, העולה במדרגות מן הקומה הראשונה אל השניה, יוסף המהיר, היצירתי, הקל, המופשט, הרפלקטיבי, החורג מעצמו. זה שהופך דימוי לפעולה.
הציורים של הירשפלד ב״חיי יוסף״ עתירים בסימבוליקה. חלקה סימבוליקה שמהדהדת תחנות קודמות ביצירתו – הלידה מחדש, המת בארון, לאוקון ובניו, הגולגולת בעציץ, המטף, הפסים של קופפרמן. חלקם מתגלגלים בצורות חדשות – הפסים הופכים לכותונת, הקבר הופך לבור, ההשתקפות הסימטרית מול דמות דיוקנו של אביו שנראתה לו בחלון. מול העושר הסימבולי והנראטיבי הזה אפשר היה להיכנע לדימויים, לנסות לפענח אותם, לזהות את התבניות המשכפלות, לתרגם את הסימבוליקה לשפה פסיכולוגית, או פילוסופית, או קיומית. להגיד: הנה הפסים של קופפרמן, שהם שואה, שהם האמנות הישראלית, שהם הפסים של כתונת הפסים של יוסף. אפשר היה ללכת בדרך זו וזו לא היתה דרך שגויה. אבל אני מבקש שלא להתפתות למלכודת הזו שמעמיד הירשפלד לפנינו. לא לפענח את המערכת הסימבולית, אלא לדבר על התחביר שלה, על אופן היווצרותה, על הטיפול בחומרים שמזינים אותה, על מקומו של הסטודיו כאקס טריטוריה בה מתרחש התהליך, על מקומו של האמן כמנוע של התהליך הסימבולי.
יונתן הירשפלד, ללא כותרת, 2023, שמן על נייר, דיפטיך, 70x80 ס״מ
הירשפלד הוא אמן למדן, במובן הזה שהוא פועל מתוך ההיסטוריה של האמנות, לומד דימויים, מתבונן, מעבד ומפרש. במבוא לספרו ״לדעת ציור״, מנתח הירשפלד את הדימוי של סנקה, של האדם השוחה לחוף מבטחים, ולכן איננו יכול להכביד על עצמו עם שקי מטען על גבו. ההתבוננות בציור משולה לשחיה אל חוף מבטחים. כדי להבין את החוף, כלומר את היצירה, יש לבוא מצוידים בידע, אבל הידע העודף יכול גם להטביע את השחיין. לכן, כותב הירשפלד, ״שחייתו של המתבונן ביצירות המופת היא משא ומתן בין טביעה תחת כובד המטען לבין הגעה לחוף בלתי נגיש״ (שם, עמ׳ 6). כאשר הפרשן עצמו בוחר לא פעם במודע, כדבריו, להיפטר ממטען יקר ערך כדי לשחות.
מה קורה למתבונן כזה כאשר הוא נכנס אל הסטודיו, המרחב בו מתרחשת הפעולה הפרשנית? אפשר היה לדמיין תהליך לימוד ארוך ומתיש, לימוד שהוא מטרה בפני עצמה, לימוד שפה חדשה, כשלבסוף הפעולה היוצרת מכילה את כל הידע הנצבר ומגישה אותו באמצעות הקנווס, פעולה שתאצור בתוכה את כל משקעי הלימוד. לא כך אצל הירשפלד, כאן הלימוד הוא פעולת השחייה עצמה, לחוץ, שטחי, מבזיק, מרצד, היסטרי כמעט, זיהוי של מוטיב, תובנה מהירה, שמיטה של המטען העודף, שיכפול של תבנית, הדבקה, לעתים הדבקה ממש, של מצע על מצע, שחיה מהירה וקלת משקל אל חופים חדשים. כביכול לא החוף הוא היצירה, אלא עצם השחייה. הציור נעשה כפעולה נואשת, מהירה נורא, מהירה עד כאב. שיכפול, העמסה, הסתרה, השמטה, גילוי. פרץ של אנרגיה המתיכה את הדימוי, את התבנית, אל הביוגרפיה באמצעות הקנווס. מתוך הגולם האפוליני מגיח הפרפר הדיוניסי.
יעקב צ. מאיר
יונתן הירשפלד, מצרים, 2023, שמן על בד, דיפטיך, 100x140 ס״מ
יונתן הירשפלד, יוסף פותר את חלום שר המשקים, 2023, שמן על בד, דיפטיך, 160x120 ס״מ
יונתן הירשפלד, יוסף מספר את חלומותיו לאחים, 2023, שמן על בד, דיפטיך, 100x160 ס״מ
יוסף ואחיו - פסיכולוגיה של האחאות ואנליזה של האחד
מן הידוע שיוסף הנקרא כך בפי אימו היה הבשורה לבן שיוסף בבוא העת, לא בן שאפשר למנות אותו, כזה שישב בחיק; הוא נועד לדבר מה מסוג אחר, דבר מה שבתוקף היותו אובייקט-מעבר נועד לגדלות. בעבור האבא הוא גולת הכותרת, המיוחל, בן האהובה, ההמשך. ועם זאת הפירוש יכול להיות שנוסף לבני לאה הוא, בלידתו מימש את התוספת, השארית, הפטיט אה (a) שמגלם את הנחשק הבלתי זמין לעדי עד. הוא נבגד, נמכר, מפותה, מושלך עד שנתגלה נכס הדלא ניידי שלו - פתירת חלומות, צפנת פענח - פתירת האגלמתיות האניגמטית של האובייקט הראשי, הראשוני, האבוד. הירשפלד חוקר במסעו בדיוק בדיוק את האבוד והילתו ועובר דרך אושפיזין רבים שמארח בהיכל עבודתו. ללא חפות מהזדהויות הוא מפגין את סלע זהותו במיני דימויים קבועים שבמידה כזו ואחרת נרקמים בכל בד ונייר שבועל ומנכס במריחות ובמחיקות. שהרי אורך היצירה והבנייה קטן או שווה לאורכה של המחיקה; למעשה, הוא ממלא כדי למחוק, כדי להגיע לשווא לזרע, לגרעין של מפלצת התשוקה, של ההתאוות חורצת הגורל. אם כן, ישנם אובייקטים של קבע: המטף כארגמן, הספלים כצהוב, הקסדות כזהוב, המטפס הירקרק, קו האלכסון השחור, הקבר החום אדמתי, השנדלירים הרבגונים, המטפחת הסגלגלה, הרקע האפור, האובייקטים החלקיים המקוטעים כמו האגרטל ההפוך מהסכמה האופטית והפסים, פסי הכותונת שאולי שאולים אבל צבעם הם ההתמדה. ותמיד חייב להיות דיפטיך א-סימטרי, א-רורשכי כהכרזה על שיסוע מובנה בכל טבע אנושי. גושיות נטפי או זריקות הצבע הנפרדים מהשטוח בעבודות שלו הן כהבלטות של עומק שאינו המאחורי אלא הלפני ואילו נדיבות המחיקות מתארת את האלימינציה התהליכית וההכרחית של הייצוג, שהרי עבודת הציור היא תמיד מתן ונטילת חומר חי למסמן.
היחודי והחד פעמי של סדרה זו היא האמירה של ה׳זהות׳ הנבדלת מכל הזדהות, מכל חיקוי, רפרור, הקשר וסיפור. הירשפלד, להבדיל מאומן שמספר את אותו הסיפור בנרטיב שונה מאחסן באמתחתו אינסוף סיפורים חדשים; החתימה שלו היא סיפור, הצבעים ההירשפלדיים הם סיפור, האורנמנטים המסוגננים הם סיפור, המיתוסים הם אורחים בסיפור, ושפע הסיפורים מחולל סביב נעצים תת עורקיים: מטף, ספל, ברווז, רייכסטג, מטפס, פסים - הפעם אלו הפסים. אין שום אקראיות או העתקה של זהות אחרת, אין את הכמו, גם לא באי תודעה; כמו יוסף, הוא אחד, התוספתן הוא אחד - האחד הלא סימטרי, היוצא את הדופן, המוערך יתר על המידה שתהודתו ובידודו ניתקים מהיד ושימושם רב. הוא אומר לנו: זהות זה לא צייר, איש הגות, לבן, כותב, בעל, בעל דעה, איש משעשע, חד, וכו׳ - כל תיאור והגדרה שתיווסף לרשימה אינם מיוחסים לזהות אדם אלא לשייכות והזדהות. זהות היא שורש קיומנו, היא לא ניתנת להגדרה מינית, מגורית, פעולתית אלא אותו דבר שאדם מעלה בדמיונו לגבי עצמו כשהוא עצמו עם עצמו ללא מראה (שהופכת את המציאות) או הדבר שאנשים מדמיינים כאשר הוא מופיע ועולה בחושבם עליו, והוא חורץ שביל לנצח כשם פרטי. זה כמו הדבר שאוהבים או לא אוהבים אותו. הוא מזדהה עם מיתוס יוסף אבל מוסיף לו הירשפלדיות שאין שני לה וערכה דר בשמה. יוסף קיבל מתנה כותנת - מחווה זו פורשה כהכתרה - האם לבש והתהדר בה - כלומר הסכים למענק המדיר ובכך לקח סיכון לגורל של נידוי ועונש מפואר? אתה ניצל מהתסביך המשפחתי כך: או שאתה ה׳אחד׳ ואז בגלות או שהנך כשאר האחים; או שארית או כשאר בשר.
אורנה קסטל
יונתן הירשפלד, יוסף מספר את חלומותיו לאחים, 2023, שמן על בד, דיפטיך, 100x160 ס״מ
סדרה זו הנעה בין בדים גדולים לניירות קטנים צוירה במשך השנתיים האחרונות והיא מיצוי ופסגה של תהליכים דומיננטיים בציור שלי מאז ומתמיד. בפשטות, מאז ומתמיד עסק הציור שלי בדיסוננס שבין ציור האולד מאסטרז והמודרניזם הישראלי, בחיפוש אחר האפי והמיתולוגי בפוגשם את האוטוביוגרפי וברעיון היונגיאני של מוות ולידה מחדש.
הסדרה הזו רותמת את סיפור יוסף התנ"כי כמיתוס פונדקאי למשא אוטוביוגרפי: אני יוסף החולם (האמן), אני יוסף פותר החלומות (פרשן האמנות) אני יוסף המושלך לבור ויוצא ממנו על מנת לסלוח. זוהי אחת הסדרות שהכי התייסרתי במהלך העבודה עליה וציורים רבים שונו ונמחקו וצוירו מחדש פעם אחר פעם. חלקם צללו אל הבשר, השחור והבור, אחרים המריאו אל המופשט והחלום.
יונתן הירשפלד, 2023.
This series, which ranges from large canvases to small papers, has been painted for the past two years and is the extraction and culmination of the dominant processes which have always been in my painting. Simply put, my painting has always dealt with the dissonance between Old Masters painting and Israeli Modernism, in search of the epic and mythological in the combination of the autobiographical and in the Jungian idea of death and rebirth. This series harnesses the biblical story of Joseph as a surrogate myth for an autobiographical burden: I am Joseph the dreamer (the artist), I am Joseph the dream solver (the art interpreter), I am Joseph who is thrown into the pit and comes out of it in order to forgive. This is one of the series that I agonized the most while working on it and many paintings were changed, deleted, and repainted time and time again. Some plunged into the flesh, the black and the pit, others soared into the abstract and the dream. Jonathan Hirschfeld, 2023
שעות הגלריה: שני – חמישי, 11:00 – 15:00 שישי ושבת, 11:00 – 14:00
טלפון: 03-5225427 מייל: info@givonartgallery.com
כתובת: גבעון גלריה לאמנות גורדון 35, תל אביב
https://www.givonartgallery.com/